<h1>כל בו הלכ' תפלת המועדות סימן נ"ב</h1>
<h2>דף מה.</h2>
ונהגו בכל מקומות ישראל לומר בכל יום מז' ימי חג הסוכות, אחר תפלת המוסף, קודם שיאמר קדיש, יוציא ספר תורה ועומדין עם הספר לפני התיבה עד אחר השלים החזן למען יעקב התמים וכו'. ואחר יעלה האוחז הספר על המגדל, וספר תורה בזרועו, ויעמוד שם עד אחרי השלימם הושענת היום. ומדי אמרם ההושענות יקיפו המגדל, אם לא יהיה שבת, שבשבת אין מקיפין. ובכל יום ויום מקיפין המגדל פעם אחת. וביום ז' מקיפין אותו ז' פעמים. ואחר כך יורד האוחז הספר, מעמיד הספר לפני התיבה, ויעמוד החזן בצדו, ויפחת החזן אנא אל נא וכו', כמו שכתוב בסדר ההושענות. ואחר כך יאמר תתפרקון, אם לא יהיה שבת, שאין אומרים אותו אלא מתחילין הושיעה את עמך וברך וכו'. ואחר תתפרקון מחזיר הספר למקומו ואומר קדיש שלם. ונהגו להיות המסיים בקריאת היום בספר התורה לאחוז אותה בהושענות. והטעם לפי כבודה של תורה שתהא מונחת בחיק אדם נכבד, שכן המסיים ראוי להיות הגדול שבכולן כמו שביארו ז"ל. ונהגו לומר ביום הושענא רבא כל פסוקי דזמרה כמו בשבת. ויש אומרים אף מזמור לתודה. ואומר נשמת כל חי, קדיש, ברכו, יוצר של חול, ונקדישך ביוצר, וקדושא רבא במוסף. ויש אומרים אחר הושענות היום תאמצנו, שמע ישראל, ה' הוא האלהים. ונהגו כמה בני אדם לקום ממשכבם בליל יום ערבה, ומסתכלים אם יראו צל ראשם בלבנה, ויש סמך למנהג ממה שנמצא בהגדה על פסוק סר צלם מעליהם, שכתוב בהגדה שלא נראה צל ראשם ביום ערבה, כ"מ.
<h2>דף מח.</h2>
ונהגו ביום אחרון של חג הנקרא שמחת תורה לפי שכל העם שמחים על סיום התורה, קורין בתורה יותר ממנין, וקורין כל הקהל כאחד, ואנשים שלא הורגלו לעלות ולקרות בשאר ימות השנה, והמנהג כדי להרבות בשמחה. ושמונה פסוקים אשר בזאת הברכה שהם מויעל משה עד ויהושע בן נון, יחיד קורא אותם. ואין מפסיקין אותן לשנים. וכבר כתבנו כל הסדר למעלה בסדר קריאת התורה. ואחר ההפטרה אומרים אשרי. ואחר כך עומדין על המגדל עם ספרי התורה. גם נהגו להוציא כל ספרי התיבה, ולעמוד על המגדל כל הזקנים וספרי התורה בזרועם, ומקוננים כל אחד כפי אשר תשיג לשונו, על פטירת משה רבן של נביאים. ומזכירין לטובה כל מי שנדבו לבו להקדיש ולעשות צדקה לכבוד האל וכבוד ספר התורה ולכבוד החיים והמתים. (ואחר) [ואומ'] מצלאין, ומתפללין על כל ישראל, ואומ' מזמורים, ואחר כך מחזירין הספרים למקומן, ואומ' קדיש זוטא, ומתפללין תפלת מוסף על הסדר.
